1. בית המשפט חוזר על החלטתו מיום 9/4/08, שם נקבע כי בעניין חובות דיווח - אין כל הבדל בין נותני שירותי המטבע לבין פקידי הבנק. פרשנות כאילו פקיד הבנק פטור מאחריות, מנוגדת לפרשנות המילולית של הסעיף ולפרשנות התכליתית של הסעיף והחוק. הסרת האחריות מפקידי הבנק תוביל בהכרח לאי עמידת התאגיד הבנקאי בחובת הדיווח המוטלת עליו, תרוקן את הסעיף והחוק מתוכן ותהווה פתח להלבנת הכספים שאותם נועד החוק לאסור ולמנוע.
2. למרות שהמחוקק קבע עונש זהה בגין האיסור הקבוע בצד סעיפים 3(א) ו-3(ב)לחוק, ראוי שאבחנה שכזו תיעשה על ידי בית המשפט. דינו של מי שעבר על חוק איסור הלבנת הון תוך כוונה להסתיר דיווח על כספים שהושגו בפשע, לא ראוי שיהיה זהה לדינו של מי שמסתיר דיווח שכזה כשאין כל אינדיקציה למקור פסול של אותם כספים.                                                         במקרה זה לא נטען כי הנאשם ידע שמקור הכספים הוא בעבירה, או כי מקור הכספים בעבירה, ויש לתת לכך את המשקל הראוי בשלב העונש.
3. חקיקת החוק נועדה בעיקר למנוע הלבנת הון שמקורו בפשע, והאינטרס הציבורי שנקבע בעצם חיובו של תאגיד בנקאי באמצעות עובדיו לדווח לרשות, אמנם מצדיק את הרשעתם של אלה בדין, אך זאת מכוח האינטרס הציבורי שבהקלה על הרשות עצמה לפקח ולבקר על כל העברת כספים משמעותית בין חשבון לחשבון, ולא משום העובדה שמדובר בכספים שמקורם בפשע.
4. בשיקוליו לקולא, מתייחס ביהמ"ש, בין היתר, לנימוקים הבאים:

5. במקרה זה מדובר במי שהבנק עצמו מינה כאחראי מטעמו להדריך את כל עובדי סניף הבנק הכפופים לו באופן שיש למלא אחר ההוראות המתחייבות מהחוק ומהצו. כאשר עבירות שכאלה מבוצעות על ידי הפקיד הבכיר באותו סניף בנק, וכאשר חלק מהעבירות מבוצעות לאור יעוץ בנקאי שהוא נותן ללקוחות שלא יכלו לעקוף את הוראות החוק אילולא יעוץ זה, ולאחר שאותו פקיד לא רק שנמנע מלדווח על פעולות חריגות על ידי מי שאינו בעלים של החשבון, אלא מייעץ לאותם גורמים, משתף איתם פעולה ומעלים עין מכל פעילותם האסורות – הרי במקרה שכזה, חייב בית המשפט להעדיף את האינטרס הציבורי של הרתעת הרבים כאינטרס בעל משקל היתר שמצדיק מיצוי הדין עם הנאשם.
6. מקרה זה שונה מן המקרים האחרים מפני שמדובר באי דיווח ברמה הגבוהה ביותר, על ידי מי שאינו יכול לטעון שהוראות החוק היו חדשות או שלא הספיק להטמיע בעצמו את החובות המוטלות עליו.
7. גזר הדין: 

1. מאמץ את הסדר הטיעון.
2. מדובר בעבירות שבוצעו על ידי הנאשם סמוך לאחר כניסתו לתוקף של החוק, ועוד בטרם הופנמו הנורמות האוסרות את העיסוק ללא קבלת היתר בקרב העוסקים בתחום זה, ולאור הפסיקה, יש לראות בכך משום נסיבה מקלה שמצדיקה אי מיצוי הדין עם אותם נאשמים משום הקושי לקבוע שהם פעלו ביודעין ובמתכוון.
3. מדובר בנאשם שפעל לכל אורך הדרך על פי ייעוץ שקיבל מסגן מנהל הבנק, יעוץ שהתיימר להיות מקצועי, נטול כל פן פלילי, ללא כל תמורה ועל רקע של קשר מקצועי בלבד.
4. עצם הודאתו כבר בשלב מקדמי זה של הדיון (בטרם נמסרה תגובות לכתב האישום) מעידה כי נטל אחריות מלאה על מעשיו וכי הוא מוכן לשלם תמורת חטאיו, גם אם מדובר בריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, הסרת מחדליו כלפי רשויות המס, וחילוט חלק מהכספים שהוקפאו.
5. גזר הדין:

1. מאמץ את הסדר הטיעון.
2. הנאשם 1 כשל בעבירות חמורות של הלבנת הון בהיקף כספי ניכר, ובהעלמת הכנסות. הנאשמים חברו למעשה להקמת מנגנון עוקף בנקים, הקימו בנק פרטי ש'גילגל' כעשרים מיליוני שקלים, ופעלו בדרכם העבריינית במשך תקופה ארוכה.
3. שיקולי גמול והרתעה מחייבים ענישה משמעותית. חומרה יתרה נודעת למעשים של מתן שרותי מטבע באופן 'שחור' ללא רישום וללא פיקוח.  
4. שיקולים לקולא - לנאשמים אין עבר פלילי; מקורם של הכספים בהם נעברו העבירות איננו בפשיעה חמורה; מדובר עדיין בתחילתה של האכיפה בתחום זה; יש פער בין מה שיוחס לנאשמים בתחילה, לבין מה שהורשעו בו בסופו של דבר; יש להתחשב בקבלת האחריות והחיסכון בזמן שיפוטי; הנאשמים הסדירו את עניינם מול רשויות המס; נסיבות אישיות;
5. יש לזכות את הנאשמת 6. פעילותו של הנאשם 1 במסגרתה היה תחת "הכובע הלבן", שם פעל כדין. כתב האישום המתוקן אינו מייחס פעילות בלתי חוקית לנאשמת 6, וקובע במפורש כי הפעילות הבלתי חוקית שנעשתה על-ידי הנאשם 1 לאחר הקמת הנאשמת 6 הייתה נפרדת מן הפעילות שלה, ונעשתה "במקביל" לפעילותה. כתב האישום מפריד בין הפעילות הבלתי חוקית, שנעשתה על-ידי הנאשם 1 והנאשמים האחרים, לבין הפעילות החוקית, שנעשתה על-ידי הנאשמת 6. ביהמ"ש דוחה את ניסיון התביעה להוסיף עובדות על מנת להוכיח את אשמתה של הנאשמת.  

זיכוי הנאשם נותר על כנו, וזאת  על סמך הקביעה העובדתית של בית משפט קמא לפיה נותר בלב בית המשפט ספק בשאלה אם הנאשם ידע על הפעולות המחוייבות בדיווח, וכן על סמך קביעתו העובדתית באשר למודעות הנאשם בנוגע לנורמות הדיווח החלות על הבנק, אשר היו עדיין חדשות במועד הרלבנטי.

בית המשפט העליון מאמץ את ההסדר בלי לנקוט עמדה שיפוטית בשאלות הנורמטיביות העולות מן ההליך.

1. העובדות המתוארות בכתב-האישום אינן מהוות עבירה-טענה לפי סעיף 149(4) לחסד"פ.
2. הגנה מן הצדק- טענה לפי סעיף 149(10) לחסד"פ.

1. יש לדחות את הטענות המקדמיות בשלב זה, אך ראוי שהצדדים ישקלו את הדברים בכובד ראש, וביהמ"ש שומר לעצמו את הזכות לשוב ולדון בטענות אלה בשלב שמיעת הראיות.
2. חלק בלתי נפרד מרכיבי העבירה שבסעיף 3(ב) הוא הליך נפשי של פעולה פלילית מכוּונת וּמודעת במטרה למנוע או לשבש את הדיווח, אשר בלעדיו לא ניתן יהיה להרשיע בעבירה על‑פי סעיף זה. אין די בהוֹכחת העובדות הנטענות בכתב-האישום, אם לא תוכח, מעבר לכל ספק סביר, גם כוונה פלילית העומדת ביסודם.
3. אם יוכיחו הנאשמים 1 ו-2 כי פעלו בתום-לב במטרה לאפשר ללקוחות הבנק להפקיד כספים בחשבון הבנק, וכי פעלו על-פי אמוֹת-מידה מקצועיות וּבהתאם להנחיות הבנק כפי שאלה הועברו אליהם, מבלי שהייתה כוונה פלילית במעשיהם ומבלי שצמחה להם כל טובת-הנאה לאור הייעוץ המקצועי שנתנו בתוקף תפקידם - הרי שגם אם תוּכח מערכת העוּבדות לה טוענת המאשימה, לא ניתן יהיה להרשיעם בקלות.
4. לעניין הטענה כי עוּבדות כתב-האישום אינן מהוות עבירה - קביעת האיסור על עשיית פעולות למניעת הדיווח ושיבושו הינה האמצעי להגשמת מטרת החוק, לכידת מלביני הון. הדיווח מהווה את השלב הראשון בדרך לפיקוח, והוא חלק חיוני וּמהותי במלחמה בהלבנת הון. מאחר וּמרבית הפעולות האסורות מבוצעות באמצעות המערכת הפיננסית, חוק איסור הלבנת הון קבע משטר דיווחים החל על נותני שירותים פיננסיים, תוך הכרה בחשיבות שקיפות פעילותם. יש להבחין בין חובת הדיווח של התאגיד הבנקאי (סעיף 7 לחוק) לבין העבירה בסעיף 3(ב) לחוק, של מי שעושה מעשה כדי שלא יהיה דיווח או במטרה לגרום לדיווח לא נכון. על פקידי הבנק חלה חובת הדיווח שבסעיף 3(ב) לחוק. לעניין זה אין כל הבדל בין נותני שירותי המטבע לבין פקידי הבנק. הסרת האחריות מפקידי הבנק, תוביל בהכרח לאי-עמידת התאגיד הבנקאי בחובת הדיווח המוטלת עליו, ותרוקן את הסעיף והחוק מתוכן.  
5. לעניין טענת ההגנה מן הצדק (אכיפה בררנית) של נאשמים 1 ו-2 – בשל העובדה שהתביעה לא העמידה לדין לקוחות של הבנק שפעלו בצורה דומה והסתפקה בחילוט אזרחי, לא ניתן להכריע בעניין זה טרם שלב העדויות. על התביעה מוטל להוכיח כי לא נעשתה אכיפה בררנית וכי כתבי-אישום הוגשו כנגד כל המעורבים שניתן להאשימם וּלנהל נגדם הליכים.
6. לעניין טענת ההגנה מן הצדק (הסתמכות) של הנאשמים 3-5 – לפיה הם פנו לייעוץ מקצועי לנאשמים 1 ו-2, יש לבחון האם נאשמים 1 ו-2 ברי-סמכא למתן ייעוץ מקצועי בעניין, האם נאשמים 1 ו-2 נתנו ייעוץ מקצועי ספציפי לעניין חוק איסור הלבנת הון והאם הייעוץ ניתן בהתבסס על התשתית העובדתית הרלוונטית במלואה; כן יש לבחון האם הנאשמים פעלו בהתאם לייעוץ שקיבלו והסתמכו עליו בתום לב והאם ההסתמכות, כּכל שהייתה, הביאה לטעות במצב המשפטי. לשם כך על ביהמ"ש לשמוע את מכלול הראיות והעדויות.

1. סעיף 3 (ב) הוא סעיף עמוס שגבולותיו אינם ברורים, על כן יש לצמצם את גבולותיו.

2. החוק מקים שני מסלולים: מסלול אזרחי-מינהלי החל במקרה שבו עובד הבנק לא קיים את חובות הדיווח, וגורר הטלת עיצומים כספיים על הבנק (במקרה הנדון הוטל על הבנק עיצום כספי), ומסלול פלילי החל על פעולה הנעשית במטרה למנוע דיווח או לגרום לדיווח שגוי וגורר ענישה פלילית לפי סעיף 3 (ב). המחוקק ייחד בסעיף 14 לחוק את העיצום הכספי כעונש יחיד לתאגיד הבנקאי במקרה של אי קיום דיווח.

3. חובת הדיווח הסובייקטיבי על פי הצו הרלבנטית חלה כאשר פקיד הבנק סובר, על פי שיקול דעתו, שמדובר בפעולה בלתי רגילה.

4. חובת הדיווח חלה על התאגיד ועל "האחראי" לקיום הוראות החוק, שאותו ממנה התאגיד על פי סעיף 8 לחוק.

5. סעיף 3 (ב) חל על "העושה פעולה ברכוש" או "המוסר מידע כוזב". כדי לקבוע מי יחשב "עושה" או "מוסר" ניתן להיזקק למונח "פעולה ברכוש" בסעיף 1 לחוק. מי שמבצע את הפעולה ברכוש הוא בעל הרכוש או בעל השליטה בו, ולא התאגיד הבנקאי או פקיד הבנק המטפל בביצוע הפעולה בחשבון.

6. יש להבחין בין חלפנים לבין תאגידים בנקאיים. החלפנים באים במגע ישיר עם מלביני ההון ועל כן יתכן כי סעיף 3 (ב) חל עליהם, למרות שהוא אינו חל על הבנקים.

7. לאור לשונו העמומה של סעיף 3 (ב) בשל כך שמדובר בחובה הנתונה לשקול דעת פקיד הבנק,  ולאור העובדה שהעונש שנקבע בסעיף 3 (ב) הוא עונש של עשר שנות מאסר, יש לפרש אותו כמטיל אחריות פלילית על הבנק או עובדיו בשל פעולות של אי דיווח.

8. במקרה זה קיים ספק בשאלה אם מנהל הסניף ידע כי בחשבון נעשות פעולות בלתי רגילות, ובאשר לנהנה האמיתי מהן.

9. במקרה הנדון לו הוכח כי מנהל הסניף פעל מתוך מטרה שלא יהיה דיווח. להבדיל מנאשם רגיל, קשה במיוחד להוכיח את היסוד הנפשי של עובד בנק.

10. קיים ספק באשר לידיעת הנאשם שכן בתקופה הרלבנטית לאירועים נשוא פסק הדין, לא הובן נושא הדיווחים ע"י המערכת הבנקאית כולה, והנורמות שביסוד החוק טרם הוטעמו בה כדבעי.

1. מנגנון הלבנת כספים שהקים הנאשם 4 ביחד עם אחרים, מהווה מעין "בנק פרטי" שבו התגלגלו כ- 80,000,000 ₪ על מנת להלבינם בחשבונות הבנק של הנאשמים ובני משפחותיהם.
   למתן שרותי מטבע באופן 'שחור' ללא רישום וללא פיקוח נודעת חומרה יתרה. חומרת העבירות ותרומתן להחזרת הון "שחור" למשק, והצורך במלחמה בלתי מתפשרת בהון השחור ומעמדם המיוחד של נותני שרותי מטבע, מחייבים ככלל הטלת מאסר בפועל. וודאי במקרה בו בנוסף לעבירות הלבנת ההון, מדובר גם בעבירות חמורות על פקודת מס הכנסה.

2. בית המשפט מתחשב בעובדה שמדובר בנאשמים ללא עבר פלילי ובנסיבותיהם האישיות, וכן בעובדה ששיתפו פעולה עם רשויות החקירה והביעו חרטה, ומאמץ את הסדר הטיעון כדלקמן:
   הנאשם 3 – 6 חודשי מאסר בעבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי;
   הנאשם 4 – 8 חודשי מאסר בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי;
   על שני הנאשמים מוטל קנס כספי בסך של 50,000 ₪ ושומה אזרחית בסך של 950,000 ₪.

1. סעיף 3 (ב) יכול להתבצע גם בדרך של מחדל, ולא רק בדרך של פעולה פוזיטיבית, כגון מסירת מידע שקרי, פיצול עסקאות וכד'. סעיף 3(ב) סיפא קובע כדלקמן: "לענין סעיף זה, "מסירת מידע כוזב" - לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח".  הגדרתה של מסירת מידע כוזב על דרך "לרבות" סותמת את הגולל על הטענה כי אי דיווח- אינו יכול להיות מסירת מידע כוזב. מדובר במפורש באי מסירה (מחדל).  אם על פי הגדרת הסעיף יחשב אי עדכון למסירת מידע כוזב, על אחת כמה וכמה תיחשב הימנעות כוללת מדיווח למסירת מידע כוזב.  

2. אף רכיב הכוונה תומך במסקנה כי רכיב המעשה יכול להתבצע על ידי אי דיווח. מטרתו של העבריין על פי סעיף זה היא "שלא יהיה דיווח על פי סעיף 7 או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9 או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון לפי הסעיפים האמורים". אי מסירת דיווח היא הביטוי האולטימטיבי לרצון שלא יהיה דיווח. 

3. באשר לטענה כי סעיף3(ב) אינו מתייחס לנותני שירותי מטבע, וכי הסנקציה כנגד נותני שירות המטבע היא עיצומים בלבד,  בית המשפט דוחה גם אותה. בית המשפט קובע כי אין הגיון ואין ביסוס לטענת הנאשמים כאילו המחוקק נתן אמונו מראש בחלפני הכספים, וכאילו לא ראה לחשוף אותם לסנקציה של מאסר, והעמיד נגדם רק את הסנקציה של עיצום כספי. 

4. על פי קביעת בית המשפט צו נותני שירותי מטבע נותן מתווה מפורט של חובות הכוללות, בין היתר, רישום שם, רישום מספר זהות, והטלת חובת האימות של כל אותם פרטים. עמידה בדרישות אלה מאפשרת מעקב בזמן אמת אחרי זהותו של מלבין הכספים, ומהווה כלי חשוב ומרכזי במלחמה בהלבנת הון. נותן שירותי מטבע שאינו שואל שאלות ואינו מבקש פרטים מהפונה אליו, ואשר  מאפשר לו שלא לחשוף את זהותו, מאפשר הזרמת כספים שמקורם מפוקפק לשוק המטבע הישראלי או הבינלאומי. כספים אלה, לאחר שיעברו בעסקו של נותן שירותי המטבע, יולבנו.

1. לעניין ניכוי ימי המעצר - נקבע כי יש להורות על ניכוי תקופת מעצר מעבר לזו שלה הסכים הנאשם, אך אין לנכות את מלוא התקופה המבוקשת ע"י המאשימה, שכן ניכוי שכזה יהא בו כדי לגרום לסטייה ניכרת ממתחם ענישה סבירה וראויה.
2. לעניין דחיית תשלום הקנס עד לשחרור הכספים שנתפסו או עד לאחר תום ריצוי עונש המאסר, נקבע כי אין לכך כל הצדקה - בית המשפט קובע כי כאשר מדובר  בענישה בעבירות כלכליות, מטרתו של הקנס היא לפגוע בכיסו של העבריין כפי שהוא פגע בקופה הציבורית. דחיית תשלומו של הקנס "תמסמס" את האפקט ההרתעתי.                                                 בית המשפט דן את הנאשם לתשלום קנס ע"ס 500,000 ש"ח, או 12 חודשי מאסר תמורתם.
3. לעניין החילוט – בית המשפט מורה, על פי המוסכם בין הצדדים, על חילוט הכספים המצויים בחשבון הבנק עד לסכום של 510,800 ₪, וכן על חילוט רכבו של הנאשם.

1. יש לאמץ את פרשנות המאשימה, ולקבוע כי לצורך קיומו של היסוד הנפשי הנדרש בעבירה לפי סעיף 3(ב), היעד הוא אי ביצוע דיווח על ידי הבנק, ואין זה רלבנטי למי מבוצע הדיווח.
2. לא הוכח כי נמצא כי הכספים שאותם משך הנאשם הושגו בעבירת מקור, אך הוכח כי הוא פעל בדרך זו משום שידע שמשיכה בסכום של 200,000 ש"ח ומעלה מחייבת את הבנק לדווח לרשות על המשיכה.
3. יש להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק, ביחד עם סעיף 7 וסעיף 8 לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים) התשס"א-2001.
4. על הנאשם יוטל עונש של 6 חודשי עבודות שירות; 12 חודשי מאסר על-תנאי; חילוט 500,000 ש"ח (כמחצית מסכום המשיכה).

1. יש לדחות את הערעור, למעט לעניין גובה החילוט.
2. לעניין החילוט – המערער שילם את מלוא חובו לרשויות המס וכן כופר בסכום כולל של 900,000 ש"ח. לפיכך הופחת סכום החילוט מ-500,000 ₪ ל- 350,000 ₪.