בשל רגישות המידע, בשל העובדה שהוא הושג תוך פגיעה בפרטיות, ובעיקר נוכח העובדה שבמרבית המקרים המידע שבמאגר הוא מידע הנוגע לפעילות פיננסית לגיטימית של הציבור, קבע המחוקק כי הרשות רשאית להעביר את המידע למספר גופים בלבד: למשטרת ישראל, לשירות בטחון הכללי, או לרשות מסוגה במדינה אחרת, וזאת אך ורק אם המידע נדרש לצורך שתי מטרות בלבד: האחת, לצורך ביצוע החוק עצמו, דהיינו, כדי להאבק בעבירות הלבנת ההון, והשנייה, כדי למנוע פעילות ארגוני טרור ופגיעה בבטחון המדינה. בפועל, לאחר העברת המידע לגופים אלה לצורך חקירת עבירות הלבנת הון, רשאים הגופים לעשות בו שימוש גם לחקירת עבירות מסוימות אחרות.